מצב הציפורים

הערכת מצב העופות המקננים בישראל

ניתוח המבוסס על נתוני הספר האדום לעופות המקננים בישראל 2017.


מגמות במספר מיני העופות המוגדרים בסיכון

בתהליך עדכון הספר האדום לעופות המקננים בישראל נבחנו 213 מינים מקננים. מתוכם, 14 מינים מוערכים כנכחדים באזורנו ו- 65 מינים מוערכים כנמצאים בסכנת הכחדה (איור 1). המינים הנמצאים בסכנת הכחדה משתייכים לקבוצת המינים בסיכון (Threatened species) והם מחולקים ל- 3 קטגוריות הנבדלות ברמת ההסתברות להכחדה בעשורים הקרובים.

 

בתהליך עדכון הספר האדום לעופות המקננים בישראל נבחנו 213 מינים מקננים. לאחר תהליך ההערכה חולקו המינים הללו לקבוצות המינים הבאות:

נכחדים באזורנו (Regional Extinct): מינים שחדלו לקנן באזורנו, חלקם עדיין נצפים בארץ כחולפים, חורפים או מזדמנים.

מינים בסיכון (Threatened species): מינים שהוערכו כנמצאים בסכנת הכחדה (איור 1, רשימה מלאה בנספחים). מינים אלה מחולקים ל- 3 קטגוריות הנבדלות ברמת ההסתברות להכחדה בעשורים הקרובים (CR – בסכנת הכחדה חמורה, EN – בסכנת הכחדה, VU – עתידו בסכנה).

 

המינים האחרים, שלא עמדו בקריטריונים שנקבעו למינים בסיכון על ידי IUCN סווגו לאחת מן הקטגוריות הבאות:

לא בסיכון (Least Concern): מינים שלא נרשמו ירידות בגודל אוכלוסייתם ובתחום תפוצתם, או שהירידות שנרשמו אינן מתקרבות לערכי הסף שנקבעו. לדוגמה – הירידה במספר הפרטים באוכלוסייה אינה מגיעה ל- 30% ב- 10 שנים או 3 דורות (הארוך מבינהם), כפי שדורש קריטריון A.

קרוב לסיכון (Near Threatened): מינים שנרשמה ירידה משמעותית בגודל אוכלוסייתם או בתחום תפוצתם, אך ירידה זו אינה מגיעה לערכי הסף שהוגדרו על ידי הקריטריונים של IUCN (פירוט של מכלול התנאים שהוגדרו לקטגוריה זו מופיע בפרק המבואות).

מידע חסר (Data Deficient)

לא הוערך (Not Applicable): מינים שנצפו מקננים בישראל, אך הם מוגדרים מינים פולשים או מינים שהתאזרחו בישראל בשנים האחרונות או מינים שמקננים בארץ באופן מזדמן ולא רציף ולכן לא ניתן להעריך את התמורות בגודל אוכלוסיותיהם. 28 מינים נוספים הם מינים בסיכון עולמי שנצפים בארץ כחולפים, חורפים או מזדמנים. מינים אלה נכללו ברשימה כמינים בסיכון עולמי, אך לא קיבלו דרגת סיכון אזורית.

 

נכחדים באזורנו Regional Extinct 14
מינים בסיכון    Threatened species 65
לא בסיכון  Least Concern 83
קרוב לסיכון   Near Threatened 26
מידע חסר  Data Deficient 8
לא הוערך  Not Applicable 45


איור 1: חלוקת כלל המינים המקננים בישראל לפי דרגות סיכון

מינים נכחדים בישראל

מתוך 14 מינים המוגדרים כנכחדים במהדורת 2017, 3 מינים הם נכחדים חדשים, כלומר כאלה שלא נצפו מקננים בארץ במהלך עשר השנים האחרונות ויותר (חרגולן זמירי, עפרוני פסגות וסייפן). מאידך, 4 מינים אחרים שהוגדרו במהדורה הקודמת כנכחדים, תועדו מקננים בארץ בשנים האחרונות ולכן הוצאו מרשימה זו (בז נודד, טבלן מצויץ, עיטם לבן-זנב וצחראש לבן).

 טבלה 1: מינים המוגדרים נכחדים כמקננים

שם המין

שם מדעי

שנת הכחדה משוערת

הערכת סיכון 2017

הערכת סיכון 2002

שינוי

אנפה אפורה

Ardea cinerea

1965

RE

RE

ללא שינוי

דיה שחורה

Milvus migrans

1995

RE

RE

ללא שינוי

זרון סוף

Circus aeruginosus

1953

RE

RE

ללא שינוי

יען הנגב

Struthio camelus syriacus

1920

RE

RE

ללא שינוי

מירומית שחורה

Chlidonias niger

1956

RE

RE

ללא שינוי

עזנייה שחורה

Aegypius monachus

1864

RE

RE

ללא שינוי

עזניית הנגב

Torgos tracheliotus

1990

RE

RE

ללא שינוי

עיט חורש

Aquila pomarina

1972

RE

RE

ללא שינוי

עיט שחור

Aquila verreauxii

1971

RE

RE

ללא שינוי

פרס

Gypaetus barbatus

1982

RE

RE

ללא שינוי

קטופה

Ketupa zeylonensis

1975

RE

RE

ללא שינוי

חרגולן זמירי

Locustella luscinioides

2000

RE

CR

החמרה

סייפן

Recurvirostra avosetta

2002

RE

NT

החמרה

עפרוני פסגות

Melanocorypha bimaculata

2000

RE

CR

החמרה

 

חרגולן זמירי - דוגמה למין שנכחד לאחרונה

הירידה הדרמטית באוכלוסייתו התרחשה בתקופה קצרה מאוד, בין סוף שנות ה- 1980 לסוף שנות ה- 1990, במהלכה הפך ממקנן שכיח למדי בכל מקווי המים המוקפים בסבך קנה ואשל, למקנן נדיר מאוד ולא עקבי, ובעשור האחרון לא נרשמו כל עדויות וודאיות לקינון שלו בארץ. החרגולן מוכר בכל תחומי תפוצתו כמין המציג תנודתיות בין-שנתית חזקה של אוכלוסייתו, ובשנים האחרונות הוא מרחיב את תפוצתו בצפון אירופה, ככל הנראה בהשפעת ההתחממות הגלובלית. העובדה שישראל מהווה עבורו גבול תפוצה דרומי, ביחד עם הדלדול העקבי של איכות מקווי המים המקומיים, הביאו לכך שאוכלוסייתו אינה מתאוששת משנות שפל. החרגולן הזמירי מהווה אינדיקטור למצבם הירוד של בתי הגידול הלחים בישראל, ביחד עם מינים נוספים בקבוצת חובבי סבך הביצה, דוגמת זמירון וקנית אירופית, שמצויים כיום בסכנת הכחדה חמורה.

 

עיטם לבן-זנב - דוגמה למין ששב לקנן

עיטם לבן-זנב: כ- 50 גוזלים שוחררו לטבע במהלך כ- 25 שנים של ניסיונות השבה, עד שנרשמה הצלחה ראשונה. פרויקט ההשבה החל ב- 1990, עם הקמת גרעין רבייה בשבי לעיטמים. מדי שנה שוחררו לטבע מספר פרחונים ילידי שבי: בעמק החולה, בקעת בית-צידה ועמק בית-שאן. פרטים צעירים אלה התמודדו עם עולם שהשתנה מאוד מאז ננטש קן העיטמים במורדות הגלבוע ב- 1957. מרביתם מתו במהלך השנה הראשונה לחייהם כתוצאה מהתחשמלות, אכילת פתיונות מורעלים שפוזרו על ידי חקלאים, ירי או לכידה בידי ציידים בארצות השכנות. באופן זה "מדווחים" לנו העיטמים מהם הגורמים המקשים על חייהם של כלל העופות הדורסים המבלים בישראל. ב- 2015 פרח גוזל עיטמים ראשון מקן טבעי בעמק החולה, לאחר כ- 60 שנים של היעדרות, ובשנים שחלפו מאז פורח מקן זה פרט אחד מדי שנה.  


מינים בסיכון בישראל

בהשוואה למהדורה הקודמת של הספר האדום (מירוז ואלון 2002), יש עלייה במספר המינים בסיכון מ- 38 ל- 65. 57 מינים מוערכים כיום בדרגת סיכון חמורה יותר, בעוד שיש הטבה במעמדם של 43 מינים אחרים (וכל היתר ללא שינוי או שאינם ניתנים להערכה, איורים 2 ו- 3).

מאידך, חלק מההבדלים בהערכת מצב המינים בין שתי המהדורות נובעים מההבדלים הניכרים ברמת המידע ובשיטות ההערכה, ולאו דווקא משינוי אמתי במצבם של מיני העופות בטבע הארץ. כאשר מנטרלים1 את ההשפעות של גורמים מלאכותיים אלה, מתקבלת תמונה שונה מעט, לפיה הוחמר מצבם של 37 מינים והוטב מצבם של 21 מינים (כל היתר ללא שינוי או שהשינוי אינו ניתן להערכה, איור 4).

נטרול השפעת ההבדלים ברמת המידע ובשיטות ההערכה בוצע באמצעות הרצת הערכות סיכון למינים תוך כדי שימוש במידע שהיה קיים בזמן עריכת המהדורה הקודמת, אבל עם הקריטריונים שהוגדרו במהדורה הנוכחית, וכן השוואת המידע הקיים על מצבם של המינים לפני שנת 2002, ומשנת 2002 ועד היום, והערכת מומחה האם ההבדלים במצבם אכן מצדיקים שינוי בדרגת הסיכון אם לאו.


איור 2: מספר המינים בכל אחת מקטגוריות הסיכון ברשימה האדומה החדשה לעומת הרשימה הקודמת

איור 3: שינויים בדרגות הסיכון של המינים המקננים בהשוואה לרשימה האדומה הקודמת (2002-2017)

איור 4: הערכת השינוי האמתי (בניקוי השפעת ההבדלים בשיטות וברמת הידע) במצבם של המינים בהשוואה לרשימה האדומה הקודמת


מיני עופות בקטגורית מידע חסר

שמונה מינים קיבלו את דרגת הסיכון "מידע חסר", במקרים הבאים:

  1. מדד הוודאות של המין נמוך מ- 0.7 (כלומר שפחות מ- 70% מהמשבצות בתחום התפוצה שלו מ- 1990 קיבלו חיווי לצפיפות הרבייה הנוכחית).
  2. מינים שנתגלו כמקננים בישראל רק במהלך השנה או השנתיים האחרונות והמגמות באוכלוסיותיהם אינן ידועות (שעיר מסורטט ותחמס אירופי).
  3. מין אחד (יונת הסלע) הוגדר כ- DD בהסתמך על כך ששיעור ההכלאה שלו עם יונת הבית, כמו גם השפעותיו של הזיהום הגנטי הזה על האוכלוסייה, אינם ידועים.

יצוין שהמספר הנמוך יחסית של מינים בקטגוריית DD אינו מייצג את פערי המידע האמתיים, בגלל שמספר מינים שכיחים (דוגמת דרור-בית, שחרור, ירקון, חוחית ועוד) הוגדרו כ"לא בסיכון" בהסתמך על הערכת מומחה כללית, למרות שמדד הוודאות שלהם נמוך. נתון זה מחדד את הצורך בדיווחי קינון סטנדרטיים המכילים מידע בר שימוש וניתוח (למשל תוך שימוש בתפריט ייעודי) ובהרחבת מעגל הצפרים המדווחים על תצפיות קינון במינים שכיחים (להבדיל מדיווח תצפית כללית שאינה בהכרח תצפית בקינון).

המינים בקטגוריית מידע חסר: שעיר מסורטט, סיס חומות, סיס הרים, תחמס אירופי, קוקיה אירופית, בארית הרים, סבכי שחור-כיפה, יונת סלעים.


גורמים המשפיעים על סיכויי השרידות והקיימות של עופות הבר

אנו חיים בעידן שבו מתחוללים שינויים מהירים וקיצוניים בכל סביבות החיים שעל פני כדור הארץ. שינויים אלה נובעים, רובם ככולם, מהגידול באוכלוסייה האנושית והמשאבים הרבים שהיא צורכת. השפעת השינויים הללו על עולם החי היא דרמטית. מקומות-חיות שבהם התפתחו האורגניזמים לאורך מיליוני שנים, משנים לחלוטין את פניהם במהלך שנים ספורות, באופן כזה שקצב השינוי הוא פעמים רבות מהיר מדי ביחס לקצב ההתחוללות של שינויים גנטיים וההתאמות ההתנהגותיות שבעלי החיים מסוגלים לבצע. מצב זה מביא לדחיקת אוכלוסיות שלמות אל קצה גבול הקיום שלהן ולעיתים אף מעבר לו. עידן זה מוכר בפי המדענים כתור "ההכחדה השישית", עידן שבו מגוון המינים החיים על כדור הארץ הולך ומתדלדל בקצב גובר והולך.

בעוד שהגורם הכללי (קרי הגידול באוכלוסייה האנושית) הוא ברור וידוע, לא תמיד ברור מהו הגורם או המנגנון המיידי המשפיע על בעל חיים כזה או אחר. חלק מהגורמים הללו הם עקיפים מאוד, כמו לדוגמה התחממות כדור הארץ, בעוד שחלקם ישירים וברורים, דוגמת ציד ואיסוף של פרטים.

מן הספרות המדעית ידוע שמידת הרגישות של אוכלוסיות הבר לשינויים הסביבתיים קשורה לתכונות של ביולוגיית המין (דוגמת גודל הגוף וסוג התזונה), התנהגותו (נדידה לעומת יציבות), תפוצתו (אזורים גאוגרפים שונים) ובית גידולו (יובשני, לח וכו'). בפרק זה מובא ניתוח של חלק מהתכונות הללו, בניסיון להבין טוב יותר את גורמי הסיכון המשפיעים על אוכלוסיות העופות.

 


מצב אוכלוסיות המינים ביחס לגודל גופם

לגודלם של העופות השונים יש השפעה על משך חייהם, קצב הרבייה שלהם, גודל שטחי המחייה שהם מנצלים וכפועל יוצא גם על החשיפה שלהם לגורמי סיכון. מינים גדולים יותר מחזיקים טריטוריות גדולות יותר לצורך רבייתם, קצב הרבייה שלהם איטי ואוכלוסיותיהם באופן טבעי קטנות יותר ורגישות יותר להפרעות ולשינויים סביבתיים. הנחות אלה נבחנו באמצעות מיון המינים המקננים לפי גודל גופם והשוואת דרגות הסיכון שקיבלה כל קבוצת גודל.

העופות מוינו לפי גודל גוף: קטן (עד 500 גרם), בינוני (500 – 1,000 גרם) וגדול (מעל 1,000 גרם). התוצאות (טבלה 2, איור 6) ממחישות את הקשר שבין גודל הגוף לרמת הסיכון, כשמרבית המינים הגדולים כבר נכחדו מהארץ או שהם מוערכים כיום ברמות שונות של סכנת הכחדה, ואילו מרבית המינים הקטנים מוגדרים בסיכון נמוך. רבים מבין העופות הגדולים הללו הם עופות דורסים, המהווים כאמור קבוצה רגישה במיוחד של עופות ומרבית המינים בה כבר נכחדו מהארץ או נמצאים כיום בסכנת הכחדה. לעומת זאת, עופות המים וציפורי השיר הן דוגמאות המייצגות את קבוצות העופות הבינוניים והקטנים בהתאמה (איור 7).

 

טבלה 2: דרגות הסיכון של המינים השונים בחלוקה לפי גודל גופם

דרגת סיכון / גודל גוף

קטן

בינוני

גדול

נכחדו באזורנו    (RE)

4

2

8

בסיכון גבוה  (VU, EN, CR)

51

6

8

בסיכון נמוך  (LC, NT)

93

11

4

לא הוערכו   (DD, NA)

22

2

1

סה"כ מינים

170

21

21

סה"כ בסיכון/נכחדו

55

8

16

אחוז מינים בסיכון / נכחדו

32%

38%

76%

 


איור 6: דרגות הסיכון של המינים המקננים בחלוקה על-פי גודל גוף ממוצע

איור 7: הערכות סיכון של שלוש קבוצות מינים, בחלוקה למינים בסיכון גבוה ונכחדים באזורנו (RE, CR, EN, VU) ומינים בסיכון נמוך (NT, LC).


מצב אוכלוסיות המינים הנודדים בהשוואה למינים היציבים

המינים המקננים בישראל נחלקים באופן גס לשתי קבוצות הנבדלות בהרגלי הנדידה והשוטטות שלהן: מינים יציבים - מבלים באזור הקינון במשך כל חודשי השנה, ומינים מקייצים – העושים את החורף באזורים דרומיים יותר ושבים לארץ בכדי לקנן. להרגלי הנדידה של העופות יש משמעות רבה בהקשר של מצב אוכלוסיותיהם ומעמד השימור שלהם. בעשורים האחרונים אנו עדים ליותר ויותר מינים נודדים שאוכלוסיותיהם קורסות בגלל סיכונים או הרעה בתנאי המחייה באזורי החריפה ובאתרי חניות הביניים בתקופת הנדידה (Birdlife 2013). ניתוח שבוצע עבור האוכלוסיות המקננות בישראל מעלה תמונה דומה (טבלה 3, איורים 8, 9), כאשר כ- 80% מכלל המינים המקייצים בישראל נמצאים בדרגות סיכון שונות ("קרוב לסיכון" ועד נכחד), לעומת כ- 40% מהמינים היציבים.

 

טבלה 3: דרגות הסיכון של מינים יציבים לעומת מקייצים

דרגת סיכון / סטטוס נדידה

מקייצים

יציבים

נכחדו (RE)

4

10

בסכנת הכחדה חמורה (CR)

11

10

בסכנת הכחדה (EN)

8

5

עתידו בסכנה   (VU)

24

6

קרוב לסיכון     (NT)

12

14

לא בסיכון        (LC)

17

65

סה"כ מינים

76

110

מספר מינים בסיכון/נכחדו

59

45

אחוז בסיכון/נכחדו

78%

41%

 


איור 8: השוואת רמת הסיכון של מינים יציבים לעומת מקייצים בחלוקה לפי דרגות הסיכון

איור 9: השוואת מצב אוכלוסיותיהם של מינים יציבים לעומת מקייצים בחלוקה למינים בסיכון (מרמת NT ומעלה) ומינים שאינם בסיכון (רמת LC)


מצב מיני העופות בסיכון לפי אזור גיאוגרפי

אזורי ליבה לשימור מגוון המינים

ניתוח של מספר המינים בסיכון המקננים בכל משבצת של מפת התפוצה מגלה אזורים שבהם מגוון המינים בסיכון הוא גבוה יחסית (איור 10). האזור המשמעותי ביותר מבחינת ריכוז המינים בסיכון הוא הגליל המזרחי, צפון בקעת הירדן, רמת הגולן והחרמון, עם 19 - 33 מינים בסיכון למשבצת. אזורים אחרים ומצומצמים יותר (עם 15  - 23 מינים למשבצת) הם לדוגמה שפלת יהודה הדרומית, מצוק הצינים וצפון-מערב הנגב. יש לזכור כי באופן טבעי, מספר המינים המקננים באזור המדברי הוא נמוך יותר בשל תנאי האקלים הקיצוניים השוררים בו, המאפשרים קיום בעיקר של מינים המותאמים לקינון בתנאי סביבה אלו.

שינוי מרחבי במספר המינים בסיכון

המפות באיור 11 מציגות את השינויים בתפוצת המינים המוגדרים בסיכון וקרוב לסיכון (דרגת NT ומעלה) בשני העשורים האחרונים. אזורים בולטים מבחינת הירידה במספר המינים הם לדוגמה הכרמל, רמות מנשה ומערב הגליל וכן עמק החולה וצפון הגולן. מינים רבים שקיננו באזורים אלה נעלמו בשנים האחרונות כתוצאה מפיתוח, נטיעות, התבגרות וסגירה של החורש הים-תיכוני ועוד. מרבית המינים שחדלו לקנן באזורים הללו שייכים לקבוצת חובבי הבתה (דוגמת פפיון הרים, גיבתון אדום מקור, גיבתון שחור ראש, חמריה, סבכי ערבות ועוד), בעוד שהמינים שעלו בהם הם מינים חובבי חורש, דוגמת עקב חורף ונץ מצוי. הירידה במגוון המינים בחבל המדברי באופן כללי מתונה יותר, מרביתה קשורה להיעלמות המינים הגדולים (דוגמת חובארה, רחם ועיט זהוב) ומאידך, מינים רבים הרחיבו לכאורה את תפוצתם בנגב (דוגמת סבכי ערבות, עפרוני חכלילי, סלעית ערבות ומיני עפרונן), אך סביר כי הרחבות אלה מקורן בשיפור רמת המידע, ולאו-דווקא בשינויים אמתיים שהתחוללו בדגמי התפוצה.


מספר מינים

איור 10: הפיזור המרחבי של מינים הנמצאים בדרגות סיכון שונות (מרמת NT ומעלה) בכל משבצת

ירידה בתפוסה

איור 11א: ירידה במספר המינים בסיכון (דרגת NT ומעלה) בכל משבצת

עליה בתפוסה

איור 11ב: עליה במספר המינים בסיכון (דרגת NT ומעלה) בכל משבצת


מצב מיני העופות בחלוקה לבתי גידולם

חלוקה גסה של מיני העופות לפי בתי הגידול שבהם הם מקננים, מאפשרת להתרשם בעקיפין ממצבן של יחידות הנוף והאיכות שלהן כבתי גידול לעופות (טבלה 4, איור 12). כפי שעולה מחלוקה זו, מצבם של עופות המים והמינים המאכלסים את בתי הגידול הלחים חמור במיוחד, כאשר 6 מינים כבר נכחדו כמקננים בארץ וכמחצית מהמינים הנותרים מוגדרים כמינים בסיכון. נתון זה אינו מפתיע בהתחשב במצבו הירוד של משק המים בישראל ובכך שמרבית בתי הגידול הלחים בארץ הם מלאכותיים (דוגמת בריכות דגים ומאגרים), בעוד שבתי הגידול הלחים הטבעיים מהווים כיום רק שריד מזערי של המעיינות, הביצות והנחלים שהתקיימו כאן בעבר.  

קבוצת מינים נוספת שבולטת במצבה הקשה היא קבוצת המינים חובבי הבתה (שיחית או עשבונית), כאשר למעלה ממחצית מהם מוגדרים כמינים בסיכון. קבוצת המינים הג'נרליסטים כוללת מינים שמנצלים מגוון רחב של בתי גידול. קבוצה זו כוללת את מרבית העופות הדורסים, סדרה שנפגעה באופן חמור ביותר כתוצאה מפעילות אדם, ומאידך היא כוללת גם מינים מלווי אדם שכיחים ביותר, דוגמת עורב אפור ותור צווארון.

 

טבלה 4: דרגות הסיכון של מיני העופות בחלוקה לבתי גידול ויחידות נוף

בית גידול לח

בתה, עשבוני

ג'נרליסטים

חורש-יער

מדבר

נכחדו (RE)

6

1

4

1

2

בסיכון (VU, EN, CR)

14

11

9

3

15

קרוב לסיכון (NT)

5

3

15

2

7

לא בסיכון (LC)

12

5

3

11

16

מידע חסר (DD)

1

1

3

2

0

סה"כ מינים

38

21

34

19

40

אחוז מינים בסיכון /נכחדו

53%

57%

38%

21%

43%

 


איור 12: דרגות הסיכון של המינים המקננים בחלוקה לפי בתי גידולם. בתרשים זה - סיכון נמוך: קטגוריות LC, NT. סיכון גבוה: קטגוריות VU, EN, CR.


מינים של בתי גידול לחים

קבוצה הכוללת 38 מינים המקננים במקווי מים ובבתי גידול לחים, אשר נפגעה כאמור באופן חמור ביותר. מעיון במפות התפוצה של מינים אלו (איור 13), ניתן לראות שהאזורים העיקריים שבהם חיים כיום מינים אלה (העמקים הצפוניים, רמת הגולן ומישור החוף), הם גם האזורים שבהם נרשמו הירידות המשמעותיות ביותר במספר המינים בסיכון. הסיבה לכך היא שבתי הגידול הלחים מיוצגים בעיקר באזורים אלה (הכנרת, מאגרי מים ובריכות דגים), ופחות ככל שמדרימים לאזורים המדבריים והצחיחים יותר. לכן, על אף הפגיעה במגוון המינים והיעלמותם של מיני עופות מים מסוימים (דוגמת חרגולן זמירי וקנית אירופית), אזורים אלה הם עדיין אזורי הקינון העיקריים של קבוצת מינים זו בישראל. בניגוד לכך, ניתן להבחין בשני אזורים שמהווים מקום-חיות חדש עבור מינים אלה בשנים האחרונות – כיכר סדום ודרום הערבה. בכיכר סדום נוצרו בתי גידול חדשים לעופות-מים בגלל פיתוח מאגרי מים, ובמקביל נסיגת ים-המלח, חשיפת מעיינות והיווצרות בולענים גדולים האוגרים מים. אלה מאפשרים קינון של עופות מים דוגמת פורפיריה וצולל ביצות. באופן דומה עלה מספרם של מאגרי הקולחין ובריכות המלח בדרום הערבה ואלה מאפשרים קינון של מינים דוגמת תמירון וחופמי אלכסנדרי.


מספר מינים

איור 13: מיני עופות בסיכון וקרובים לסיכון המקננים בבתי-גידול לחים

ירידה בתפוסה

עליה בתפוסה



 

קורמורן גמדי - סיפור של קאמבק מזהיר וטרנספר כפוי

עוף מים קטן וכהה הניזון מדגים שהוא צד תוך כדי צלילה ומרדף תת-מימי. עד לאמצע המאה ה- 20 היה הקורמורן הגמד מקנן שכיח בעמק החולה ובעמקים הצפוניים ואלפי פרטים נוספים הגיעו לארץ מדי שנה מתורכיה וממזרח אירופה בכדי לחרוף. ייבוש החולה ומרבית ביצות ישראל, כמו גם ביצות נוספות במזרח התיכון, ובמקביל הקמת בריכות דגים, ייצרו קונפליקט חריף שהביא למעשה להכחדת הקורמורן הגמדי בישראל. אנשי ענף המדגה רדפו את הגמדיים עד חורמה ושרפו את מושבותיהם ובמשך כ- 40 שנה הם לא קיננו בארץ כלל. במהלך שנות ה- 1980 עלה בהדרגה מספרם של הקורמורנים הגמדיים החורפים בארץ, ובתחילת שנות ה- 1990 אף נצפו פרטים מקייצים וניסיונות קינון בודדים. האוכלוסייה המקננת גדלה במהירות, בעיקר לאורך בקעת הירדן ועמק בית שאן ושוב נוצר קונפליקט חריף בינם לבין ענף גידול הדגים שהחל לסבול מנזקים. שיתוף פעולה בין רשות הטבע והגנים לאנשי המדגה הביא ליישום פתרון פשרה – הקורמורנים גורשו מעמק בית שאן ומעמק הירדן לכיוון הכינרת, שם הם ניזונים מבלי לגרום לנזק כבד. פתרון זה הוכיח את עצמו לאורך השנים כיעיל, והקורמורנים אכן העתיקו את מושבותיהם העיקריות לכנרת. בשנים האחרונות מקננים בכנרת כאלף פרטים ויותר, ובמקביל נוסדו מושבות קינון קטנות יותר גם בעמק החולה, עמק זבולון וחוף הכרמל.

 

חופמי אלכסנדרי וחופמי גדות - עדות לניצול האינטנסיבי של החופים ולפגיעה בגדות הנחלים

שני מינים של חופמים קטנים, ארוכי רגליים וקצרי מקור, הניזונים מחסרי חוליות שהם מלקטים בחוף החולי ולאורך גדות בוציות. בני שני המינים הללו קיננו במאותיהם בחופי הים התיכון של ישראל, לאורך נחלי החוף ונחלים בעמקים הצפוניים ובבקעת הירדן. בימי קום המדינה, נהנו תושביה מכ- 30 ס"מ של קוו חוף לאדם ואילו היום מדובר על כשני ס"מ בלבד. לנתון זה השפעה שלילית מרחיקת לכת על בעלי החיים שהתגוררו בעבר לאורך חופינו. בעלי חיים אלה נפגעים הן על ידי הפרעות אדם ישירות והן מהצטברות אשפה ומזהמים, שהביאו להתרבות מינים פולשים ומתפרצים דוגמת עורב אפור, נמיה וחתול בית (המגדילים את לחצי הטריפה על חופמים ודוגרי-קרקע אחרים). בנוסף, במהלך כשני עשורים לאחר קום המדינה עברו מרבית נחלי ישראל הסדרה ויישור, כך שדרכי עפר וגידולים חקלאיים מגיעים היום עד לגדותיהם ממש. החופמי האלכסנדרי וחופמי הגדות נעלמו מחופי הים והנחלים במהלך תקופה קצרה מאוד, בין אמצע שנות ה- 1970 לתחילת שנות ה- 1990, ורק אוכלוסיות קטנות שלהם שרדו לאורך חופי צפון ים-המלח. מספר קטן של חופמים אלכסנדריים אכלס מקומות חיות מלאכותיים דוגמת בריכות המלח באילת, אך חופמי הגדות טרם אימץ בתי גידול חלופיים והוא נעלם כמעט לחלוטין מנופי ארצנו.

 


מינים חובבי בתה

קבוצת מינים זו (21 מינים) מאכלסת אזורים המאופיינים על ידי צמחיה נמוכה ופזורה, שיחית או עשבונית. זוהי קבוצה של מינים מתמחים, המאכלסים אזורים יובשניים וחשופים יחסית. היא רגישה מאוד לכל פיתוח ושינוי דוגמת נטיעות ופריצת דרכים ודורשת שטחי בתה נרחבים ורצופים לצורך קיומה. לאורך השנים לא הוקדשה תשומת לב מיוחדת לשימור שטחי הבתה בישראל, והם הלכו והצטמצמו כתוצאה מהרחבת שטחי חקלאות, נטיעות וייעור. במקביל הופסקה רעיית העזים שאפיינה את מרבית החבל הים תיכוני של ישראל, בעקבות החוק להגנת הצומח (חוק ה"עז השחורה", 1950). מסיבות אלה נפגעה קבוצה זו באופן חמור ביותר, ורבים מהמינים הכלולים בה נמצאים כיום בסכנת הכחדה. מעיון במפות התפוצה (איור 14) ניתן לראות כי האזורים שבהם מגוון מתמחי הבתה הוא עדיין גבוה יחסית כוללים את רמת הגולן, מזרח הגליל ושפלת יהודה, בעוד השטחים שבהם נרשמו הירידות החדות ביותר במגוון המינים מקבוצה זו הם הגליל המערבי, הכרמל, רמות מנשה ומערב השומרון. בהרי יהודה, שפלת יהודה וצפון הנגב ניתן לראות מגמה מעורבת – מחד, היעלמות מינים מסוימים (דוגמת פפיון צהוב, עפרוני ענק וגיבתון שחור ראש) ומאידך הרחבת תפוצה של מינים אחרים, ביניהם בז אדום וחוגת עצים. בנגב הדרומי ובערבה מפות התפוצה מצביעות על יציבות ואף עלייה במגוון המינים, שעשויה להיות קשורה להרחבת תפוצה בעקבות הרחבת שטחי חקלאות (כמו במקרה של חמריה), או לעלייה במאמץ הדיגום וברמת המידע (כמו במקרה של סבכי ערבות).


מספר מינים

איור 14: מיני עופות בסיכון וקרובים לסיכון המקננים בבתות

ירידה בתפוסה

עליה בתפוסה



פפיון צהוב - דוגמה למין נודד בסכנת הכחדה חמורה

תחילת המאה ה- 20 תואר כמקנן שכיח בצפון הארץ ובמרכזה ועד לסוף שנות ה- 1980 קינן בחרמון ולאורך שדרת ההר, מהר כנען בצפון ועד להר חברון בדרום. במהלך שני העשורים האחרונים נצפה כמקנן כמעט אך ורק בחרמון וגם שם אוכלוסייתו הצטמצמה לכדי כעשרה זוגות בלבד. הפפיון הצהוב הוא מין נודד, והירידה החדה במספריו עשויה להיות קשורה הן להרס בית גידולו בארץ עקב פיתוח והקמת ישובים בפסגות יהודה ושומרון והן לגורמים הפועלים במחוזות חריפתו באפריקה ולאורך צירי הנדידה. הפפיון הצהוב מהווה דוגמה למין חובב-בתה הנודד וחורף באפריקה, אבל הוא לא היחיד. בהכללה, כל המינים חובבי הבתה הנודדים (המקננים בארץ כמקייצים) סובלים מירידות תלולות באוכלוסיותיהם. ביניהם ניתן למנות את סלעית הקיץ, גיבתון שחור-ראש, גיבתון אדום-מקור, עפרוני פסגות, עפרוני ענק, שחנית גדולה, חמריה ועוד

פפיון הרים - דוגמה למין יציב שעתידו בסכנה

פפיון ההרים הוא אחד המייצגים הבולטים של קבוצת חובבי הבתה. זהו מין שמאכלס את מרבית שטחי הבתה בישראל, מהגליל והגולן בצפון ועד לבתות ספר המדבר בצפון הנגב ובמורדות הר חברון. בניגוד לפפיון הצהוב, שאכלס בעבר את ראשי ההרים, פפיון ההרים בוחר לו למשכן את רצועות הגובה הנמוכות יותר, לעיתים אף את השליש התחתון של המדרונות. כפי שמעיד עליו שמו, בית גידולו קשור תמיד למדרונות תלולים וטרשיים.   בעשורים האחרונים הוא נפגע קשות מקיטוע והרס בית גידולו על ידי פיתוח – בנייה, פריצת דרכים ונטיעת עצים, ובצפון הארץ הוא נסוג מאזורים בהם החורש הים-תיכוני התבגר ונסגר בעקבות הפסקת הרעייה (וחוק ה"עז השחורה"). בשטחי יהודה ושומרון לא בוצעו נטיעות רבות, וגם הרעייה בהם היא אינטנסיבית (לעיתים קרובות אף רעיית-יתר), ואכן פפיון ההרים משגשג והוא אחת הציפורים השכיחות במדרונות הרי יהודה ושומרון, במיוחד ממזרח לקו פרשת המים. העובדה שהוא יציב בתחומי מחייתו ככל הנראה מצילה אותו מגורלם הקשה יותר של קרוביו הנודדים.

 


מינים של מדבר מישורי פתוח

קבוצה זו מונה 26 מינים המאכלסים נופים פתוחים במדבר, דוגמת מישורי החול והלס וחמדות צרירים. מיני הדגל הנמצאים בסיכון בקבוצה זו הם חובארה, רץ-מדבר, מיני הקטות ועפרונים ייחודיים כמו אלימון וצחיחנית מדבר. מהתבוננות במפות התפוצה (איור 15) ניכר כי הריכוזים העיקריים של מינים אלה הם בנגב המערבי (חולות מערב הנגב ופיתחת ניצנה) וכן הנחלים הפנימיים בדרום הנגב והמישר. הירידות המשמעותיות ביותר של תפוצת המינים בקבוצה זו נרשמו בנגב הצפוני-מזרחי ולאורך הערבה (נסיגה של 3 מיני קטות, חובארה, רץ מדבר, אלימון ועוד), בקעת הירדן ורמת הגולן (סלעית ערבות, קטה חדת-זנב, רץ מדבר). העלייה לכאורה במספר המינים בנגב המרכזי והדרומי קשורה ככל הנראה לעלייה במספר הצפרים המבקרים באזורים אלה ולביצוע סקרים נרחבים בהובלת מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע.


מספר מינים

איור 15: מיני עופות בסיכון וקרובים לסיכון המקננים במדבר מישורי

ירידה בתפוסה

עליה בתפוסה



מינים של המדבר המצוקי

קבוצה זו כוללת 26 מינים המאכלסים אזורים מצוקיים וטרשיים במדבר. בין המינים הבולטים בקבוצה זו נמנים וורדית סיני, חצוצרן מדבר, גיבתון מדבר, מיני סלעיות, דורסי-לילה דוגמת לילית מדבר ואוח מדברי ודורסי-יום דוגמת בז שחור ובז (נודד) מדברי. בעוד מרבית הנציגים של קבוצה זו מאכלסים כיום את האזורים המצוקיים בדרום מדבר יהודה ובמזרח הנגב (איור 16), הירידות התלולות ביותר נרשמו במזרח השומרון ובמערב הר-הנגב. האזורים המצוקיים במזרח השומרון סובלים מרעיית-יתר, כולל בתוך שמורות טבע מוכרזות ועל ידי עדרי-צאן שחיים בדרך קבע במערות שבתוך המצוקים ומעליהם. רועי הצאן ועדריהם יוצרים הפרעה שאינה מאפשרת למינים רבים לקנן, ומביאה בנוסף לדלדול משאבי המזון הזמין.

 


מספר מינים

איור 16: מיני עופות בסיכון וקרובים לסיכון המקננים במדבר המצוקי

ירידה בתפוסה

עליה בתפוסה



מינים יחודיים לחרמון

החרמון הוא לא רק ההר הגבוה בישראל, יש בו גם ייצוג למגוון של נופים ומערכות טבעיות שאינם קיימים בשום אזור אחר בארץ. המעבר הקצר מבסיס ההר לפסגתו כרוך במעבר דרך מספר חגורות זואוגיאוגרפיות – החל מחורש ים-תיכוני, דרך חגורה ערבתית אירנו-טורנית וחלה ברצועה האלפינית המאפיינת את פסגת ההר, מעל לתחום העצים. החרמון הוא יחידת הנוף המאופיינת במגוון מיני העופות הגבוה בישראל ומקננים בו כ- 84 מיני עופות, מהם כ- 18 מינים המקננים בארץ בחרמון בלבד. המינים הייחודיים הללו מגיעים בכתף החרמון לקצה הדרומי של תחום תפוצתם העולמית והם מיוצגים בחרמון על ידי אוכלוסיות קטנות מאוד, בשל שטחו המצומצם של בית הגידול המתאים להם. מינים דוגמת צוקית חכלילית, סלעית חורף, סנונית סלעים וגיבתון גנים מקננים בכתף חרמון בהיקף של פחות מעשרה זוגות לכל מין.

בפני עורכי הספר האדום ניצבה דילמה של התייחסות לאוכלוסיות קצה אלה, שמרביתן היו מאז ומעולם קטנות מאוד בתחומי ישראל, אך אין בכך כדי להעיד על סיכויי ההכחדה שלהן מאזורנו (בעיקר בגלל שמעבר לגבול, בהרי סוריה ולבנון, ישנן אוכלוסיות גדולות יותר). במהדורה הקודמת של הספר האדום (2002) הוחלט שמינים אלה לא יקבלו מעמד של מין בסיכון אלא אם כן נרשמה ירידה משמעותית באוכלוסיותיהם, ולכן מרביתם קיבלו את דרגות הסיכון LC (לא בסיכון) או NT (קרוב לסיכון).

במהדורה הנוכחית הוחלט על התאמות אזוריות המתייחסות למינים המגיעים בארץ לקצה גבול תפוצתם העולמית, מתוך כוונה שתהליך ההערכה יהיה שקוף ובר-חזרה, וכן יבטא נכונה את סיכויי ההכחדה של המינים בישראל.

התאמה אזורית I2 - מינים בקצה גבול תפוצתם העולמית. התאמה זו נועדה לשקף את הסיכון המופחת להכחדה של מינים שהאוכלוסייה שלהם בישראל מהווה אוכלוסיית שוליים וחלק זניח מהאוכלוסייה העולמית (ולכן מאז ומעולם קיננו כאן במספרים קטנים, כמו מרבית המינים הייחודיים לחרמון). מינים אלה קיבלו דרגת סיכון גבוהה (CR/EN) בשלב ההערכה הראשון, המסתמך על הקריטריונים הגלובליים של IUCN.

טבלה 5: התאמה אזורית I2 – מינים בקצה גבול תפוצה עולמית

התנאי

המימוש

האוכלוסייה הישראלית מהווה נתח זניח (קטן מ- 1%) של אוכלוסיית המין או התת-מין הספציפי

הורדה של שתי דרגות חומרה.

האוכלוסייה הישראלית מהווה נתח משמעותי (גדול מ- 1%) של אוכלוסיית המין/התת-מין הספציפי

הורדה של דרגת חומרה אחת

מובחנת ירידה משמעותית באוכלוסייה הישראלית (20% או יותר על פני 10 שנים) במספר הפרטים או בתחום המחייה.  

אין שינוי של דרגת הסיכון שנקבעה בשלב הקודם

תוצאות העבודה עם ההתאמה האזורית הזו הביאה לכך שהמינים החרמוניים קבלו דרגות סיכון שונות ביחס למהדורה הקודמת. חלק משינויים אלה נובעים אך ורק מההבדלים בשיטות העבודה, אך חלקם נובעים משינויים במצב האוכלוסיות על פי מידע שנאסף בשנים האחרונות, לדוגמה סקר העופות הדוגרים בחרמון שבוצע ב- 2013, 2014 (ישראלי ופרלמן 2013).

טבלה 6: מיני העופות הייחודיים לחרמון, מסודרים בסדר יורד של דרגות הסיכון

 

המין

דרגת סיכון חדשה

דרגת סיכון קודמת

הערכת השינוי האמתי במצב האוכלוסייה

1

עפרוני פסגות

RE

CR

החמרה

2

פפיון צהוב

CR

EN

החמרה

3

בזבוז לבנון

VU

NT

החמרה

4

גיבתון גנים

VU

LC

ללא שינוי

5

סלעית חורף

VU

LC

ללא שינוי

6

צוקית חכלילית

VU

NT

החמרה

7

צחיחנית חרמון

VU

NT

לא ידוע

8

אירניה

VU

NT

ללא שינוי

9

סנונית סלעים

VU

LC

ללא שינוי

10

חנקן אדום-גב

VU

NT

החמרה

11

עלווית חורף

VU

NA

לא ידוע

12

חצוצרן חרמון

NT

NT

ללא שינוי

13

סיטת צוקים

NT

NT

ללא שינוי

14

גיבתון סלעים

NT

LC

ללא שינוי

15

חכלילית סלעים

NT

LC

ללא שינוי

16

עלווית לבנת-בטן

NT

LC

החמרה

17

ירגזי חרמון

NT

LC

לא ידוע

18

סלעית אירופית

LC

NT

ללא שינוי

לסיכום, הערכת המצב החדשה של המינים החרמוניים מסתכמת במין אחד שנכחד אזורית (RE), 10 מינים בסיכון (VU, CR) ו- 7 מינים קרובים לסיכון או שאינם בסיכון (NT, LC). מין אחד (בזבוז הלבנון) מוגדר גם בסכנת הכחדה עולמית.

תוצאות אלה מדגישות את חשיבותו של הר החרמון למגוון מיני העופות של ישראל. יצוין, שלמרות ייחודיות משאבי הטבע של החרמון ולמרות שחלקים גדולים שלו הוכרזו כשמורת טבע, לא הוקדשה עד היום תשומת הלב הראויה לשימור אוכלוסיות העופות הייחודיים. כתף החרמון נתונה בעשורים האחרונים ללחצי פיתוח ולפעילות תיירותית וכלכלית ענפה. פעילות זו, הכוללת בינוי, גידור, פריצת דרכים וחישוף קרקע, מבוצעת במרומי ההר על ידי צה"ל ואתר החרמון, בעוד שחגורות הגובה הנמוכות יותר מושפעות מאוד מפעילות אינטנסיבית של רעייה, נטיעות ובינוי המבוצעים על ידי תושבי הישובים שלמרגלות ההר. למכלול הפעילויות הללו יש השפעה מרחיקת לכת על עולם הטבע החרמוני ומן הראוי יהיה להסדיר אותן במסגרת תכנית שימור ייעודית.  


מיני עופות בסיכון עולמי

41 מינים שמבלים בישראל לפחות חלק ממחזור חייהם השנתי מוגדרים ברמות שונות של סכנת הכחדה עולמית. מרבית המינים הללו חולפים, חורפים או מזדמנים בארץ, 9 מהם מיוצגים בישראל גם על ידי אוכלוסייה מקננת.

 

טבלה 7: מינים בסיכון עולמי הנצפים בישראל, בחלוקה לפי דרגות הסיכון העולמי

 

CR

EN

VU

NT

סה"כ

מספר המינים

3

6

13

19

41

 

טבלה 8: מינים בסיכון עולמי וקרובים לסיכון עולמי המקננים (או שקיננו בעבר) בישראל

שם

שם מדעי

סיכון עולמי

סיכון בישראל

הערכת מספר פרטים בשנה

סטטוס בישראל

צחראש לבן

Oxyura leucocephala

EN

CR

1,000 - 3,000

חורף שכיח למדי ומקנן נדיר ביותר

רחם מדברי

Neophron percnopterus

EN

CR

מאות

חולף במספרים קטנים ומקייץ מקנן נדיר

קנית בצרה

Acrocephalus griseldis

EN

NA

בודדים

מזדמן נדיר ביותר ומקנן אקראי

עזניית הנגב

Torgos tracheliotos

EN

RE

0

נכחד כמקנן, מזדמן נדיר ביותר

ברווז משוייש

Marmaronetta angustirostris

VU

EN

עשרות

יציב מקנן נדיר

חוברה מדברית

Chlamydotis macqueeni

VU

EN

מאות

יציב מקנן נדיר

תור מצוי

Streptopelia turtur

VU

NT

אלפים

חולף ומקייץ מקנן שכיח

בזבוז לבנון

Serinus syriacus

VU

VU

מאות

מקנן בחרמון, חורף בנגב

בז שחור

Falco concolor

VU

NT

מאות 

מקייץ מקנן

צולל ביצות

Aythya nyroca

NT

EN

עשרות - מאות

יציב מקנן נדיר וחורף במספרים קטנים

פרס

Gypaetus barbatus

NT

RE

0 - 1

נכחד כמקנן, מזדמן נדיר ביותר

עזנייה שחורה

Aegypius monachus.

NT

RE

2 - 8

נכחד כמקנן, חורף נדיר

 

מינים בסיכון עולמי הראויים לציון מיוחד

מספר מינים המוגדרים בסכנת הכחדה עולמית נצפים בארץ במספרים משמעותיים יחסית:

קיווית להקנית – מין המוגדר בסכנת הכחדה עולמית חמורה (CR), נצפה בארץ במספרים קטנים בעונות הנדידה והחורף. 

צחראש לבן – מין המוגדר בסכנת הכחדה עולמית (EN) וכ- 10% מאוכלוסייתו העולמית חורפת בישראל. בקיץ 2017 גם נצפה קינון בארץ, לאחר כ- 100 שנים של היעדרות כמקנן.

רחם מדברי – מין של נשר המוגדר בסכנת הכחדה עולמית (EN), כמה עשרות זוגות מקננים בישראל, נפגע באופן חמור מהרעלות והתחשמלויות.

בזבוז הלבנון – מוגדר בסכנת הכחדה עולמית (VU). ציפור שיר מרהיבה ביופייה האנדמית לאזורינו (הרי לבנון, סוריה וירדן). בכתף החרמון מקננים 100 – 150 זוגות, המהווים חלק ניכר מהאוכלוסייה העולמית.

בז שחור – מוגדר בסכנת הכחדה עולמית (VU). עוף דורס קטן בעל תפוצה עולמית מצומצמת. האוכלוסייה בישראל מונה כ- 100 זוגות מקננים, מתוך אוכלוסייה עולמית של כ- 2,800 עד 4,000 פרטים.


נספח: קטגוריות הסיכון של המינים המקננים בישראל ושינוי לעומת הערכת הסיכון הקודמת

טבלה 9: מינים שנכחדו כמקננים בישראל

שם המין

שם מדעי

הערכת סיכון חדשה

הערכת סיכון קודמת

שינוי

אנפה אפורה

Ardea cinerea

RE

RE

ללא שינוי

דיה שחורה

Milvus migrans

RE

RE

ללא שינוי

זרון סוף

Circus aeruginosus

RE

RE

ללא שינוי

יען הנגב

Struthio camelus syriacus

RE

RE

ללא שינוי

מירומית שחורה

Chlidonias niger

RE

RE

ללא שינוי

עזנייה שחורה

Aegypius monachus

RE

RE

ללא שינוי

עזניית הנגב

Torgos tracheliotus

RE

RE

ללא שינוי

עיט חורש

Aquila pomarina

RE

RE

ללא שינוי

עיט שחור

Aquila verreauxii

RE

RE

ללא שינוי

פרס

Gypaetus barbatus

RE

RE

ללא שינוי

קטופה

Ketupa zeylonensis

RE

RE

ללא שינוי

חרגולן זמירי

Locustella luscinioides

RE

CR

החמרה

סייפן

Recurvirostra avosetta

RE

NT

החמרה

עפרוני פסגות

Melanocorypha bimaculata

RE

CR

החמרה

טבלה 10: מינים בסכנת הכחדה חמורה

שם המין

שם מדעי

הערכת סיכון חדשה

הערכת סיכון קודמת

שינוי

בז צוקים

Falco biarmicus

CR

VU

החמרה

ינשוף שדות

Asio flammeus

CR

DD

החמרה

נשר מקראי

Gyps fulvus

CR

VU

החמרה

עיט זהוב

Aquila chrysaetos

CR

EN

החמרה

עיט ניצי

Aquila fasciata

CR

EN

החמרה

פפיון צהוב

Anthus campestris

CR

EN

החמרה

קטה הודית

Pterocles lichtensteinii

CR

NT

החמרה

רחם מדברי

Neophron percnopterus

CR

VU

החמרה

שיחנית זית

Hippolais olivetorum

CR

DD

החמרה

שליו נודד

Coturnix coturnix

CR

NT

החמרה

שרקרק ירוק

Merops persicus

CR

VU

החמרה

תחמס מצרי

Caprimulgus aegyptius

CR

DD

החמרה

אלימון

Alaemon alaudipes

CR

CR

ללא שינוי

זמירון

Acrocephalus melanopogon

CR

CR

ללא שינוי

חופמי גדות

Charadrius dubius

CR

CR

ללא שינוי

סבכי שיטים

Sylvia leucomelaena

CR

CR

ללא שינוי

קנית אירופית

Acrocephalus arundinaceus

CR

CR

ללא שינוי

בז נודד

Falco peregrinus

CR

RE

שיפור

טבלן מצויץ

Podiceps cristatus

CR

RE

שיפור

עיטם לבן-זנב

Haliaeetus albicilla

CR°

RE

שיפור

צחראש לבן

Oxyura leucocephala

CR

RE

שיפור

טבלה 11: מינים בסכנת הכחדה

שם המין

שם מדעי

הערכת סיכון חדשה

הערכת סיכון קודמת

שינוי

בז מדברי

Falco peregrinus pelegrinoides

EN

NT

החמרה

בז עצים

Falco subbuteo

EN

NT

החמרה

גיבתון שחור-ראש

Emberiza melanocephala

EN

VU

החמרה

חוברה מדברית

Chlamydotis macqueeni

EN

VU

החמרה

סלעית קיץ

Oenanthe hispanica

EN

LC

החמרה

עפרוני ענק

Melanocorypha calandra

EN

NT

החמרה

קטה חדת-זנב

Pterocles alchata

EN

NT

החמרה

קטה סנגלית

Pterocles senegallus

EN

VU

החמרה

שחפית גמדית

Sternula albifrons

EN°

NT

החמרה

ברווז משויש

Marmaronetta angustirostris

EN

CR

שיפור

חופמי אלכסנדרי

Charadrius alexandrinus

EN

CR

שיפור

צולל ביצות

Aythya nyroca

EN

CR

שיפור

שדמית אדומת-כנף

Glareola pratincola

EN

CR

שיפור

טבלה 12: מינים שעתידם בסכנה

שם המין

שם מדעי

הערכת סיכון חדשה

הערכת סיכון קודמת

שינוי

אירניה

Irania gutturalis

VU°

NT

החמרה

אנפה ארגמנית

Ardea purpurea

VU°

NT

החמרה

בזבוז לבנון

Serinus syriacus

VU°

NT

החמרה

גיבתון אדום-מקור

Emberiza caesia

VU

NT

החמרה

גיבתון גנים

Emberiza hortulana

VU°

LC

החמרה

זהבן מחלל

Oriolus oriolus

VU°

NT

החמרה

חטפית אפורה

Muscicapa striata

VU

LC

החמרה

חמריה חלודת-זנב

Erythropygia galactotes

VU

NT

החמרה

חנקן אדום-גב

Lanius collurio

VU

NT

החמרה

חסידה לבנה

Ciconia ciconia

VU°

NT

החמרה

כחל מצוי

Coracias garrulus

VU

NT

החמרה

נחליאלי לבן

Motacilla alba

VU°

NT

החמרה

סלעית חורף

Oenanthe finschii

VU°

LC

החמרה

סלעית ערבות

Oenanthe isabellina

VU

LC

החמרה

סנונית סלעים

Hirundo rupestris

VU°

LC

החמרה

עלווית חורף

Phylloscopus collybita

VU°

NA

החמרה

עפרונן גמדי

Calandrella rufescens

VU

LC

החמרה

עפרונן קצר-אצבעות

Calandrella brachydactyla

VU

DD

החמרה

צוקית חכלילית

Monticola saxatilis

VU°

NT

החמרה

צחיחנית חרמון

Eremophila alpestris

VU°

NT

החמרה

שחפית ים

Sterna hirundo

VU°

NT

החמרה

שיחנית גדולה

Hippolais languida

VU

NT

החמרה

סבכי ערבות

Sylvia conspicillata

VU

VU

ללא שינוי

סיס גליל

Apus affinis

VU

VU

ללא שינוי

צחיחנית מדבר

Eremophila bilopha

VU°

VU

ללא שינוי

רץ מדבר

Cursorius cursor

VU

VU

ללא שינוי

שרקרק מצוי

Merops apiaster

VU

VU

ללא שינוי

נחליאלי צהוב

Motacilla flava

VU°

CR

שיפור

פפיון הרים

Anthus similis

VU

EN

שיפור

קטת כתר

Pterocles coronatus

VU°

EN

שיפור

תחמס נובי

Caprimulgus nubicus

VU°

CR

שיפור


מקורות

אשבול, י. 1999. קן לסייפן. ארץ וטבע, גיליון 64: 21-27.

טריסטרם, ה. ב. 1867 (הוצאה מחודשת 1975). מסע בארץ ישראל. יומן 1863-1864. הוצאת מוסד ביאליק.

לשם, י. 1979. העופות הדורסים בישראל. הוצאת החברה להגנת הטבע.

מירוז, א., אלון, ד. 2002. (דולב ופרבולצקי עורכים). פרק מחלקת העופות מתוך הספר האדום של החולייתנים בישראל. רשות שמורות הטבע והחברה להגנת הטבע, ת"א, ישראל.

עינבר, ר. 1971-1982. ציפורי ארץ ישראל (4 כרכים). הוצאת יבנה.

פז, ע. 1986. עופות. מתוך אלון, ע. (עורך), החי והצומח של ארץ ישראל. כרך 6. הוצאת משרד הביטחון, ישראל.

פרומקין, ר., מן ש., 1984 .קנון דורסים בחבל המדברי של ישראל 1984-1980. העזניה גליון 11. הוצאת החברה להגנת הטבע.

שוחט, א. 2000. השפעת קיטוע בתות הספר על ידי חורש נטוע על חברת העופות בצפון הנגב. חיבור לקבלת תואר דוקטור. אוניברסיטת בן-גוריון.

שולמן, י. 2001. האקולוגיה של הבז האדום בישראל. חיבור לקבלת תואר מוסמך. אוניברסיטת ת"א.

 

Mendelssohn, H. 1972. The impact of pesticides on bird life in Israel. ICBP 11:75-104.

Mendelssohn, H. 1975. Report on the Status of Some Bird Species in Israel in 1974. I.C.B.P. 12:265-270.

Milner-Gulland, E.J., Kreuzberg-Mukhina, E., Grebot, B., Ling, S., Bykova, E.,

Abdusalamov, I., Bekenov, A., Gärdenfors, U., Hilton-Taylor, C., Salnikov, V.,

Stogova, L. (in press) Application of IUCN red listing criteria at the regional and

national levels: A case study from Central Asia. Biodiversity and Conservation

Porter, R.F., Christensen, S., and Schiermacker-Hansen, P., 1996. Field Guide to the Birds of the Middle East. T and A D Poyser LTD, London.

Shirihai, H., 1996. The Birds of Israel. Academic Press, London.